במסגרת תחקיר שנערך בערוץ 10 על תופעת האפליה בכניסה למועדונים, ניסה תחקירן אתיופי להיכנס למועדון ה"דיזינגוף" בת"א ולא ממש הצליח. למרות העובדה שמדובר בתחקיר – הוא תבע וזכה.
לצורך כתבת תחקיר בנושא אפליית בני העדה האתיופית שנערכה בערוץ 10 בתחילת 2012, החליטה הכתבת מעיין פרילוק לתעד במצלמה נסתרת כיצד בני העדה האתיופית מופלים לרעה בכניסה למועדוני לילה.
הפלו אתכם לרעה?
פנו לעורך דין דיני נזיקין
לשם כך, לוהק לתפקיד צעיר אתיופי, שצולם במצלמה נסתרת כשהוא מבקש להיכנס לשלושה מועדונים בת"א ונדחה. מס' דקות לאחר שעזב את המועדונים הגיע בעלה של הכתבת – בעל עור בהיר וחזות "אשכנזית" – ונכנס באין מפריע.
אחד מהמקומות שבהם בוצע התחקיר היה מועדון "דיזינגוף". בכתבה ששודרה בערוץ 10 יומיים לאחר מכן, רואים בבירור כיצד הסלקטורית סירבה להכניס את הצעיר האתיופי למועדון, בטענה שהמקום מלא ולכן הכניסה למוזמנים בלבד, ועליו להציג הזמנה או מסרון מיחצ"ן. אלא שמיד לאחר מכן נראה התחקירן ה"אשכנזי" נכנס למועדון ללא עיכוב או דרישה להציג הזמנה.
לאחר מספר חודשים, הצעיר הגיש תביעה לפיצוי על אפליה כנגד המארחת, המועדון ובעליו, ביניהם השחקן איתי תורג'מן.
הנתבעים הכחישו כי הפלו את הצעיר על רקע מוצאו, וטענו כי בשעה שביקש להיכנס, היה המועדון בתפוסה מלאה ולכן אופשרה כניסת מוזמנים בלבד.
לטענתם, שני התחקירנים לא הורשו להיכנס למועדון, אך הכתבה נערכה באופן מטעה, שיוצר רושם כאילו התחקירן ה"אשכנזי" נכנס למועדון, בעוד שמדובר בכלל במועדון אחר. הם הוסיפו, כי התובע גרם להם נזק ראייתי בכך שלא דאג לשמור עותק מלא ולא ערוך של התיעוד, שהוא הראיה הטובה ביותר למה שהתרחש באמת.
התובע הסביר, כי עריכת הצילומים נבעה מהצורך לדחוס את חומר הגלם לכתבה של 2-3 דקות. לאחר שהתייעץ עם עורכי הדין שלו, הוא פנה לכתבת ולערוץ 10 בבקשה לקבל את מלוא החומר, אך הדבר לא התאפשר.
הוא הוסיף, כי אף על פי שצילומי מצלמת האבטחה במקום היו יכולים לשפוך אור על האמת, הנתבעים התעלמו מבקשתו לשמור את הסרט, ולאחר מכן טענו שהוא נמחק.
רעה חולה
השופטת ניצה מימון שעשוע שוכנעה, כי דעותיה הפסולות של המארחת הן שהובילו ל"סלקציה" הפסולה, וכי מנהלי החברה העלימו בכוונה את סרט מצלמת האבטחה, שכנראה היה לרעתם.
"תופעת האפליה במקומות בילוי ומועדונים בפרט הינה רעה חולה הפוגעת ברגשותיהם ובהערכתם העצמית של צעירים רבים", קבעה השופטת והוסיפה, כי החוק נועד להילחם בתופעה הפסולה, ומאפשר הטלת פיצוי כספי נכבד של כ-65,000 שקל, ללא צורך בהוכחת נזק.
עם זאת, לאור העובדה שמדובר בכתבה יזומה, להבדיל מעגמת הנפש ובושת הפנים שנגרמות למי שבאמת יצא לבילוי ולא הוכנס למועדון, נקבע כי מקרה זה מצדיק פיצוי נמוך יותר. בנוסף, השופטת התחשבה גם בכך שהתובע הגיע להסכמה עם חלק מבעלי המניות ומנהלי המועדון מחוץ לכותלי ביהמ"ש, וקיבל פיצוי של 12,000 שקל.
לפיכך השופטת חייבה את המארחת ואת המועדון ובעליו לשלם לתובע 25,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
התביעה כנגד איתי תורג'מן נדחתה, לאחר שנקבע כי הוא היה בעל מניות מיעוט וללא תפקיד ניהולי בחברה, ואין לו כל זיקה לאירוע.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.